סמדר שיר
פורסם בידיעות אחרונות : 14.11.04

מרב ברזילי-יערי, מושבניקית-טורבו, היתה מזועזעת מאיכות המזון שאוכלים ילדיה, אז היא עזבה ג'וב יאפי במשרד פרסום והקימה מיני-אימפריה אורגנית, "משק ברזילי", הכולל חווה אורגנית, בית-קפה אורגני ושוק אורגני. צאו לקטוף איתה חסה בשדה

יש אנשים שמדי בוקר מרימים טלפון לברוקר כדי לבדוק מה מצב המניות, ויש אנשים שמתקשרים דווקא למרב ברזילי-יערי כדי לברר מה מצב המלפפונים והעגבניות. והיא מספקת להם תשובה ממקור ראשון. בעשר אצבעות היא הקימה את "משק ברזילי" הכולל חווה אורגנית, בית-קפה אורגני ושוק אורגני, ואלה שלא מסתפקים בסחורה הנאה המונחת בארגזים, הולכים בעקבותיה לשדות כדי לקטוף.

השורשים של מרב, 39, נטועים בירקונה, מושב שבו היא כבר דור שלישי. "סבא וסבתא שלי היו חלוצים שהאמינו בעבודה עברית כערך מקודש. עד היום זקני המושב מספרים על סבא שלי, שבאסיפות השתולל מזעם על האנשים שיצאו לעבוד בעיר. הם גידלו הדרים וסבתא שלי היתה עומדת בכביש ומוכרת ביצים. אבא שלי מרד באידאולוגיה של יישוב האדמות והלך ללמוד כלכלה, אבל כשיצא לפנסיה הוא חזר לשדות, כתחביב".

אחרי שהוריה התגרשו, נדדה מרב בין ירקונה לגבעתיים, יצאה לנח"ל במעגן-מיכאל ("טיפלתי בנוי והייתי רפתנית"), למדה קולנוע וטלוויזיה, טיילה ועבדה חצי שנה בארצות-הברית, וחזרה ארצה ללימודי תואר שני בתקשורת. הרבה מהפכים, גם בחיים הפרטיים. בגיל 24 ("גיל מאוד צעיר ומטופש") נישאה בפעם הראשונה וילדה את תמנע, כיום בת 14. בן-זוגה הנוכחי, עו"ד (שאת שמו היא לא מוכנה לחשוף), הוא חבר מימי הנח"ל והם הורים לשניים: אביתר (5) ויונתן (3). התחנה האחרונה בחייה, לפני שהחיידק האורגני נגס בה, היתה במשרד הפרסום "פוגל-לוין", כתקציבאית.

– ואיך מכל זה מגיעים לערוגות?
"לא מגיעים. אין שום קשר. אבל התרחשויות שונות סללו בשבילי את הדרך. לפני חמש שנים אבי נפטר והמשק הפך לשדה קוצים. במקביל, אני היחידה מבין שלוש האחיות שחזרה לחיות כאן, ותמיד חלמתי לעשות משהו עצמאי. אחרי שילדתי שני בנים צפופים, הרגשתי שהחיים בקרשים. אני זוכרת את עצמי נוסעת הביתה בשבע בערב, בפקקים אינסופיים, צועקת בטלפון הנייד על המטפלת, לא מספיקה לראות את הילדים. אהבתי את עולם הפרסום, אבל הניסיון לשלב בינו לבין חיי משפחה נורמליים היה סיוט נוראי".

בשעות האיכות שלה עם שני הפעוטות החלה מרב להסתכל על מה שהיא מכניסה להם לפה. "לא הגעתי למזון אורגני בגלל איזושהי מחלה", היא מדגישה, "פשוט הגברתי את המודעות שלי לתזונה וקראתי את התוויות על מוצרים שנמכרים בסופרמרקט. אי אפשר לתאר כמה צבעי מאכל, חומרים משמרים ורעלים אחרים יש בהם. למה שאני אתן לילדים שלי דבר כזה?"

בגינה הקטנה שליד ביתה היא החלה לגדל בצל ירוק, חסה ופטרוזיליה – "ירקות עלים שבכל מקום אחר עוברים ריסוס היסטרי וקשה מאוד לשטוף אותם. הילדים נהנו לקטוף יחד איתי את החסה שגדלה ללא דישון וריסוס, וגילינו שיש לה טעם אחר". במקביל יצרה קשר עם הארגון לחקלאות אורגנית והתחילה ללמוד, וכשטיילה באירופה ראתה במו עיניה את הבדלי המעמדות. "העניים אוכלים גאנ'ק פוד ואילו העשירים אוכלים בריא, עושים כושר ושותים מיץ עשב חיטה. באמסטרדם ראיתי שבכל סופרמרקט יש מחלקה של מזון אורגני ובלונדון, כשישבתי ב'פראש אנד ווילד', רשת של אוכל אורגני, החלטתי שזה יהיה המודל שלי".

מרב הסתערה על שטח מוזנח בן שישה דונם והפכה שליש ממנו לגן ירק מעורב. "בחקלאות רגילה הופכים את האדמה ופוצעים אותה, מבלי לחשוב עליה כעל יצור חי. בחקלאות אורגנית מתחחים את האדמה, זה גירוף עמוק שלא פוגע באורגניזמים שחיים בה".

במקביל לשיקום הקרקע היא התחילה לשפץ את הלול הנטוש של סבה וסבתה במטרה להפוך אותו לחנות שמוכרת ירקות אורגניים. "השוק האורגני מהווה פחות מאחוז אחד – כמות העגבניות שנמכרת בשוק האורגני בישראל במשך שנה תמימה שווה לכמות העגבניות שנמכרת ביום אחד בשוק הרגיל. אבל החלטתי שאני הולכת על החלום האורגני למרות שזה מפחיד ומסוכן, ולמרות שלא ברור אם אפשר להתפרנס מזה, במיוחד בתקופה של מיתון מטורף, כשיש אנשים האומרים ש'אורגני זה לפלצנים עשירים שלא יודעים מה לעשות עם הכסף שלהם'. את כל הנתונים האלה הכנסתי למשוואה".

שדה הקוצים הפך לשדה של חסות, חצילים, פלפלים, קישואים, כרוב, כרובית ועוד, "מה שאני יכולה לגדל ומה שמתאים לאיזור". לפני שנה נפתחה החנות שבה נמכרת התוצרת, טרי-טרי, וגם פירות שהיא מקבלת מ"דרך חיים", שטח אורגני בחולות גבעת-אולגה, וגבינות עיזים שנשלחות אליה מקיבוץ נאות-סמדר שבערבה, ויש גם לחמים ושמן ועוגות ומה לא. המשק כולו קיבל את החותמת הרשמית של איגוד הפיקוח האורגני הבינלאומי.

– מה את אומרת לכל המלעיזים שמצביעים על המחירים הגבוהים?
"בדרך כלל אני לא אומרת מפני שאני לא צריכה לשכנע את המשוכנעים. הלקוחות הקבועים שלי באים אלי אפילו ממקומות רחוקים מפני שאצלי, לטענתם, יותר זול מאשר במקומות אורגניים אחרים. והם מספרים שהמעבר למזון אורגני הוא חלק משינוי עמוק יותר בסדרי העדיפויות של החיים. מתייחסים לאוכל יותר בכבוד, פחות זורקים ואת מה שנשאר ממחזרים. האנשים שבאים לכאן מביאים סלים מהבית, לדוגמה, כדי למנוע מיחזור שקיות ניילון, מתוך דאגה לאיכות הסביבה ולכדור-הארץ".