חגיגה קולינרית-טבעונית במסעדת "משק ברזילי"

כך הוזמנתי עם קבוצה של חברות קרניבוריות אנינות ליום הולדת ב"משק ברזילי" בת"א, וגילינו שפע מסחרר של טעמים במנות מקוריות ובעלות אמירה מגובשת – בניגוד לאפרוריות המאפיינת רבות מהמסעדות בז'אנר הטבעוני-צמחוני

רחל טרשיר | 27.03.2014 | גלריה "הארץ"

הבעיה שלי עם מסעדות צמחוניות־טבעוניות מתחילה בכך שאין לי שום חשק לאכול בהן מיני ערבובים שאני יכולה בעיניים עצומות ובידיים קשורות להכין בבית, כשההשראה היחידה היא מה שנשאר במקרר. אני, כמו רוב הסועדים, רוצה פינוקים והפתעות. הבעיה נמשכת עם זה שרוב המנות במסעדות מן הסוגה הזאת הן קצת אפרוריות, קצת דומות זו לזו וקצת נראות לא משהו. גם אני אוכלת גם בעיניים. הבעיה השלישית והאחרונה מבין העיקריות היא שאני רוצה לאכול כמה שיותר ירקות בכמה שיותר צורות הכנה. מסעדה צמחונית־טבעונית שבה עיקר התפריט מבוסס על דגנים, אגוזים וקטניות במקרה הטוב, ועל קמח לבן, סוכר ושוקולד במקרה הרע, לא מעניינת אותי.

אבל מסעדת "משק ברזילי" בנווה צדק היא מסעדה צמחונית־טבעונית מעולה. ביקרתי בה כמה פעמים, גם בגלגולה הקודם במושב ירקונה (עשר שנים) וגם במיקומה הנוכחי (בדיוק שנה), שניהם יפים ונעימים להסבה. בחודש האחרון אכלתי ב"משק ברזילי" כמה ארוחות טובות. בכל פעם היו אִתי סועדים נוספים, לא טבעונים ולא צמחונים, שהביעו שביעות רצון לא רק מהחשיפה למטבח שונה אלא גם מהטעמים והאיכויות. אבל רק במוצאי שבת האחרונה הגעתי למסקנה ש"משק ברזילי" עברה משלב של מסעדה חיננית אך זרוקה למצב של מסעדה מגובשת ועדכנית, בעלת אמירה מעניינת וטעימה.

התקיימה שם מסיבת יום הולדת של חברה, טבעונית טרייה. היא הזמינה עשר חברות לחגוג עמה, רובן הגורף אוכלות כל, ובעצם לקחה על עצמה סיכון לא מבוטל. איך היא העזה? אני לא הייתי מעיזה. חששתי בשבילה. בעיקר בשבילי. דמיינתי איך כולן חוץ ממנה, בעצם גם היא, מאשימות אותי בדרדור הדרגתי שבסופו הן קיבלו חברה משביתת־שמחות במקום זו הקודמת שהיתה נפלאה.

לפני שאני מגלה מה בדיוק קרה שם, הנה לנוחות הקוראות והקוראים פירוט חלקי של המנות שעלו על השולחן:

מנות ראשונות: טופו כבוש ברוטב אחו בלאנקו (שקדים ושום); סלט בר באדר (אורז בר, עלי בר, אפונה, נבטים, משמשים מיובשים ושקדים); ירקות צרובים (מגוון ירקות עונתיים צרובים על קרם שעועית שחורה עם משולשי פולנטה).

עיקריות: סלט בריאות חם (קינואה, עדשים מונבטות, עלי מנגולד, שמן שומשום); טאלי הודי מסורתי (5 תבשילים הודים בצלחת מסורתית כולל תבשיל קטניות, תבשיל ירקות, אורז מלא, צ'אטני עונתי ותבשיל טופו); בורגר סייטן (עם פטריות, בצל ובצלים מקורמלים לצד פירה בטטה וקוקוס); פויו יזאי (סלט ירקות חורף מגוון עם נבטים, ברוקולי צלוי, קריספי קייל ברוטב יוזו ואבוקדו); ממולאים (פלפל ממולא בגרעיני שיבולת שועל, בצל ממולא עדשים שחורות, פרח קישוא ממולא פירות יבשים, בקרם סלק לצד גבעת עדשים וקייל מאודים).

קינוחים: קרמבל עונתי (פירות בחמאת קוקוס ופיסטוקים עם סורבה פירות); טפיוקה (פניני טפיוקה מבושלות בחלב קוקוס וחלב שקדים עם סלט פירות עונתי); השילוש הקדוש (קרם קשיו בחלבה, קרם קשיו בשוקולד, קרם קשיו בננה); עוגת טחינה תפוחים; פאי פרג לימון (קרם קשיו לימון, פרג, פירורי בצק בשמן קוקוס).

ועוד ועוד: קאווה לפני הארוחה, מרק עגבניות במהלכה, שייק מחמם (חלב שקדים, בננות, פקאנים וקינמון) לקראת השיא, תה צמחים קר לכל אורכה, תה חם וקפה לסיום.

כמעט שכחתי – גם לחמים מאפה בית, טחינה וגבינת קשיו.

את זה שלי היה טעים כבר אמרתי. זה לא מובן מאליו אבל אני בסך הכל אחת. מה שמעניין יותר הוא שגם העשר האחרות, כולל הטבעונית הטרייה והרוב הקרניבורי והצמחונית שבדרך, נהנו. בדבר אחד הקוראים יכולים לסמוך עלי – לא מדובר בסועדות קלות או נוחות לריצוי. להיפך.

עיקר ההנאה היה מהשפע המסחרר של טעמים טבעיים, מצורות ההכנה הפשוטות אך בלתי־מוכרות וגם, זאת לא מילה גסה, מהעובדה שאכלנו, בעצם זללנו, אבל לא הִזקנו לעצמנו. הסלטים ב"משק ברזילי" לא סתם נחמדים – הם ייחודיים. גם הטופו – מנות טופו הן מסימני ההיכר של מסעדות מהסוגה הזאת – המוגש כאן הוא מדויק והרמוני. מבין המנות העיקריות בלטה בטעמיה מנת הממולאים. נכון שזאת אחת המנות היותר צפויות, אבל כשהיא טובה היא תמיד מקורית. כל המנות המחישו את ההיכרות העמוקה של "משק ברזילי" עם טעמי הירקות ואת היכולת לשדך להם מרכיבים היוצרים שלם שהוא הרבה יותר מסכום חלקיו.

גם מנת ה"המבורגר" והפירה הבליטה את הכישרון לתמרן בין הזיכרון והגעגוע לבין הטבעונות. מנה שבחלקה האחד מציעה מרקם נגיס ופריך ובאחר – פינוק מחוספס. וכאמור, כל הירקות בכל המנות – המאודים, האפויים, הקצוצים, המוקפצים – שמרו על אופיים ועל ניחוחם.

זה המקום לשבח גם את הקינוחים, אבל הדביקות הזאת לא הולמת את רוח המדור ולכן פישפשתי היטב ומצאתי בכל זאת הסתייגות אחת: הטאלי לא מתאים, לפחות לא לדעתי, לארוחה, לא במראהו ולא בטעמיו.

ולסיום משהו שכולם רוצים לדעת: 150 שקל לסועדת עלה כל הטוב הזה. מתקשרים מבעוד מועד ומבקשים תפריט טעימות ליום הולדת. בכל מקרה, גם בלי יום הולדת, המקום מציע תמחור הוגן. מומלץ לשתף במנה הפרטית ולטעום מהאחרות.